בשנים האחרונות אני שומעת מכל עבר את המושג אהבה עצמית, אם בתור ביקורת "את לא אוהבת את עצמך מספיק" ואם בתור הערה "אני אוהב את עצמי". נושאים כאלה מיד שולחים אותי לחקור, לתהות, לחשוב ולהתבונן.
היו רגעים שכמעט האמנתי שאני לא אוהבת או מעריכה את עצמי מספיק, אבל כדי לבדוק את זה לעומק, החלטתי לפרק את המושג הזה ולהבין מה זה אומר עבורי אהבה עצמית.
- הדבר הראשון שעלה לי הוא האהבה לבלות זמן עם עצמי. לעולם לא יכול לשעמם או לעייף להיות עם עצמך אם אתה אוהב את עצמך, נכון? לפעמים אני כל כך כמהה לשעה של שקט, למחשבה נקיה, פשוט לשבת ולהרגיש.
- דאגה לגוף שלי – תזונה נכונה, הקשבה לגוף, מנוחה, יוגה (במקרה שלי).
- אהבה עצמית פירושה להשקיע בלמידה, הזנה של המוח.
- וכמובן- הזנה של הלב – באהבה, במוזיקה, ברגש מציף. אני חושבת שגם הידע שאני מתרגלת של פתיחת הלב פירושו אהבה עצמית, כי אם אצליח להגיע להתמסרות מלאה, מדובר בהפחתת הסבל, בהגדלת הקבלה העצמית וחוויית אהבה עוצמתית. אבל ימים יגידו.
- אהבה עצמית פירושה לאפשר לעצמי לטעות. להתייחס לעצמי בחמלה ממש כמו זו שהייתי מייחסת לאדם אהוב. זה חתיכת סעיף מאתגר, לפתוח את הלב לטעויות שלי.
- אהבה עצמית פירושה גם לאפשר לעצמי להגיד שאני לא יודעת, שאני לומדת, שאני בתהליך. שאני נכשלת. שיש לי תקנה.
- אהבה עצמית פירושה לקבל כל רגש שעולה לי, כי הוא פשוט חלק ממה שיש. קבלה עצמית היא כנראה אחד המפתחות, ואצלי הקבלה העצמית מתחילה קודם כל בקבלת כל מנעד הרגשות, הלפעמים כל כך מאתגר, שלי.
- אהבה עצמית פירושה לאפשר לעצמי להתבונן פנימה מבלי לפתור דברים. זה עוד אחד מהסעיפים המאתגרים מאוד. כאן אני מתרגלת את ההשהיה, ושוב ושוב נכשלת, אבל אז מזכירה לעצמי שחלק מהסיפור הוא חמלה ולאפשר לעצמי להיות בתהליך.
- ואהבה עצמית היא גם לתת לעצמי זמן לעכל, לעבד, לא להיות זמינה לכולם כל הזמן אם עדיין לא הבנתי את הדברים שאני רוצה להבין, או לא חוויתי את כל הרגשות.
- אהבה עצמית, כך הבנתי השבוע, היא גם לתת לאחרים לעשות את הרעש והצלצולים כי אני לא צריכה להוכיח כלום. אלוהים – זה משחרר!
בעידן הרשתות החברתיות, נדמה שהמושג הזה נעשה עוד יותר חמקמק. האם מי שאוהב את עצמו צועק את זה ברשתות (לי נדמה שמי שאוהב את עצמו לא זקוק לכל אותם חיזוקים חלולים ומשחררי דופמין, הממכרים אותנו לקבלת סיפוק זול)?
האם צילומים ורודים ולא מייצגי מציאות הם חלק מאהבה עצמית? לי נדמה שהפוך. מי שאוהב את עצמו לא זקוק למראה ורודה, הוא מי שהוא, וזה עובד עבורו מצוין.
אבל אתם יודעים מה בעיני הכי מייצג את האהבה העצמית?
להרשות לעצמי להתעסק במוזיקה.
להרגיש כל תו, להתעמק בכל מילה, בכל מרווח.
לקחת זמן כדי לתת ליצירה להתבשל. לפעמים זה לוקח שנים.
לדייק עוד ועוד.
לעסוק במוזיקה שאני אוהבת ולאו דווקא אחרים (שלום לרומנסות הרוסיות האהובות עלי).
לתת לקולות ללטף אותי.
לא לתת להגדרות של הצלחה לפגוע בהנאה, בזרימה ובשלמות שאני חשה כשאני עוסקת במוזיקה.
מהי אהבה עצמית בעיניכם?
בעיני היא גם להקשיב, כבר מעל ל 30 שנים, לאותו השיר האהוב עלי, של הזמר האהוב עלי, ולהרשות לעצמי להתרגש כאילו זו הפעם הראשונה:
