לאחרונה אני חושבת (וכמובן כותבת בלי סוף) על נושא השיווק. השבוע, במסגרת קבוצת הנטוורקינג המקומית שהקמתי, ודיון סוער ומרתק על שיווק, שמתי לב למשהו.
אם לאחרונה החלטתי להשתעשע בשיווק, כולל ניסוי וטעיה מכל מיני סוגים, הרי שהנה אני מסתכלת על שיווק מהצד השני, הקצת יותר "כבד". זה שאולי אנחנו לא רוצים כל כך לחשוב עליו. אולי כי יש גבול ליכולת השעשועים שלי?
אנחנו מגיעים לנטוורקינג על מנת לקדם את עצמנו. כלומר- כך או כך, זה חלק ממאמצי השיווק שלנו. בדיוק כמו לפרסם פוסט בבלוג, לכתוב בפייסבוק או לייצר שיתוף פעולה עם מישהי שיש לה מוצר משלים.
אם אנחנו מסתכלים על כל אותם המאמצים כסוג של שיווק, הרי שאנחנו חייבים לחשוב איך אנחנו מגיעים לשם ומה אנחנו מציגים. קחו לדוגמא את הנטוורקינג ובו דיון בין בעלי עסקים – בעודם דנים ונותנים עצות זה לזה, הם בעצם משווקים את עצמם. איך משווק עצמו אדם שכל הזמן מתפרץ לדברי חברו? איך משווקת את עצמה מטפלת כשהיא מקשיבה באמת?
חשבתי על זה פעמים רבות בהקשר של מיתוג – הרי אנחנו, כל הזמן, כבעלי עסקים קטנים, ממתגים את עצמנו. כשאנחנו משוחחים עם אמא מהגן (יש סיכוי שהיא תהפוך ללקוחה שלנו), כשעוצרים אותנו לשאול דבר מה, או כשאנחנו רוכשים קפה בבית הקפה המקומי. זו הסיבה שכדאי תמיד להתנהג בצורה שמתאימה למה שאנחנו עושים. עוד מחשבות על מיתוג, כאן.
זה בדיוק אותו הדבר בהקשר של שיווק. כבר קרה לי שאמא מבית הספר הפכה להיות לקוחה שלי, שבעל עסק מקומי השתמש בשירותי, ושמישהי שהיתה איתי בבית הספר היסודי החליטה להגיע לאחד מימי העיון שאני מקיימת.
את המחשבה הזו על שיווק תמידי אפשר לקחת לשני כיוונים: לחץ טוטאלי (מה, אני כל הזמן אמורה לחשוב על שיווק? כל הזמן להתנהג בהתאם? אי אפשר להשתחרר קצת?), או לחילופין – שחרור מוחלט. השחרור יכול להתקיים רק במידה והאישיות של העסק שלכם תואמת לגמרי את שלכם, ואז למעשה אין פה שום מאמץ – אתם פשוט צריכים להתנהג בצורה הכי אותנטית שאתם יכולים. וזה אמור להיות הכי קל!
אני מאוד אוהבת את המושג Walk The Talk – והוא מדבר בדיוק על זה. סטייליסטית שתמיד נראית נהדר, מומחית לכתיבה שלא מתפלקות לה שגיאות כתיב או פסיכולוגית שיודעת להקשיב בצורה כל כך מכילה, לכל אחד.
האידיאל הזה היה נראה נהדר, אבל בואו נחזור לקרקע. כולנו בני אדם, וגם לנו מותר לפעמים להשתחרר מהעול של להיות בסדר או להיראות נכון. מי רוצה כל הזמן לחשוב על שיווק? הפתרון האולטימטיבי הוא לסנכרן בין האישיות של העסק שלנו ובין זו שלנו. אם אנחנו מבינים שבעצם אנחנו כל הזמן משווקים, מוכרים או ממתגים, הרי שאין מנוס, והאישיות שלנו היא זו שבסופו של דבר יוצאת החוצה. בשורה נהדרת למי שיש לו הרבה מה להציע, קצת פחות למי שמנסה להביא בעסק שלו משהו שאין בו.
אז מה עושים בכל זאת בכל הסיטואציות האלו?
- בוחרים מראש, בצורה מודעת, באילו מקומות אנחנו "משווקים". נטוורקינג, מדיות חברתיות, הבלוג שלנו, הרצאות עסקיות וכד' – במקומות האלו מומלץ לחשוב מראש, להתכונן, לבחור את מי אנחנו רוצים להביא. זה לא אומר "לשחק" או לעטות על עצמינו מסיכה, אבל זה כן אומר לתת קצת יותר תשומת לב להתנהגות שלנו, כי בסופו של דבר – גם היא משווקת אותנו. וכן, אני גם מדברת על פוסטים בפייסבוק שנשלחים בהינף מקלדת. אם הפייסבוק הוא כלי שיווקי עבורכם, חשבו רגע אחד לפני. זה אף פעם לא מזיק.
- מבינים שגם כשהגבולות אינם ברורים לנו (כללי התנהגות מקובלים הם סוג של גבולות), זה לא אומר שלאחרים אין ציפיות מההתנהגות שלנו. ואם אנחנו נמצאים במפגש שיש לו פוטנציאל שיווקי, שווה להשקיע כמה דקות ולהחליט איך אנחנו רוצים להציג את עצמינו.
- להתכונן לכל צרה שלא תהיה – להכין את ה"אני מאמין" שלי, את הערכים שלנו, את המטרות ואת החזון של העסק שלנו. כשיש לנו עוגנים חזקים, יש פחות סיכוי שנלך לאיבוד.
- לשחרר. לסמוך על עצמינו שבסופו של דבר האישיות שלנו תצא החוצה, וזה לטוב או לרע, גם כך כל מה שיש לנו להציע 😊
אחד הדברים שאני כל כך אוהבת בכתיבה, הוא שהיא מאפשרת לנו להוציא החוצה בדיוק את מי שאנחנו – בנתינה ובשקט, מבלי הצורך "לצעוק" החוצה את השיווק שלנו.
מבחינתי בשורת השיווק באמצעות תוכן פגעה בול. הגיע הזמן שיותר עסקים קטנים ישתמשו בה.
מה דעתכם? האם אתם גם מרגישים שאתם משווקים כל הזמן או שבכלל לא? אשמח לשמוע. ואם אתם זקוקים לעזרה בחשיבה על אסטרטגיה לשיווק באמצעות תוכן, אני פה.
תגובה אחת