אחת לזמן מה אני נתקפת משבר. לפעמים הוא ניצת ע"י משפט או שניים, שיחה לא נעימה עם לקוח, או סתם הרצאה, סדנא או רעיון שלא הצליח לצאת לפועל. לפעמים זה קורה כשאני בודקת האם אני עומדת ביעדים שהצבתי לעצמי (ומבינה שלא ממש), ולפעמים סתם כי אני בזמן הזה בחודש.
כך או כך, ברגעי המשבר האלו אני תוהה האם אני בדרך הנכונה. השאלות שמתרוצצות במוחי הן מסוג: למה בכלל בלוגים? מי עוד קורא היום? שוב אני אכתוב על כלכלה מקומית? את מי זה בכלל מעניין? ולמה אני מנסה לתקן את העולם? ועוד.
ברגעים האלה קשה לי להושיב את עצמי ולכתוב. והרי מי כמוני יודעת שהכתיבה העקבית היא חלק כל כך חשוב במה שאני (או כל בעלת עסק) צריכה לעשות – היא צורת השיווק העיקרית שלי, ואין שום סיבה שלפתע היא תיפסק.
לפעמים אני מתנחמת במילים יפות. הנה דוגמא לשיר יפיפה שמצאתי ברגע המשבר האחרון:
אַחַת לִתְקוּפָה מַכָּה בִּי סוּפָה
עוֹקֶרֶת קִרְעֵי עֲנָפִים עֲיֵפִים
וַאֲנִי בְּסוֹפָהּ כְּמוֹ חַיָּה שְׁסוּפָה
מִתְבּוֹנֵן בְּנִדְּחֵי עֲנָפַי הַשְּׁפוּפִים
וְסָפַגְתִּי סוּפוֹת וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי
וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר, בִּזְכוּת מַה שֶּׁהָלַךְ,
גַּם הַפַּחַד אָבַד וְגָדַל אֵמוּנִי
בְּעַצְמִי וּבָאֵל וּבְמַה שֶּׁיִּשְׁלַח.
אחת לתקופה – יחזקאל רחמים. מתוך הספר ׳עכשיו הנסיעה׳, הוצאת פרדס.
עם השנים פיתחתי כמה טכניקות שעוזרות לי להתמודד עם זמני המשבר האלה. כמאמינה גדולה בהתמדה, אני חייבת כל הזמן למצוא עוד ועוד דרכים שיעזרו לי להתמיד.
10 דרכים להגביר את המוטיבציה ולכתוב גם כשאנחנו נמצאים במשבר:
- לפרק פרויקט למשימות משנה – הרעיון הוא להציב לעצמינו מטרות קטנות. לפעמים המטרות הגדולות פשוט מפחידות אותנו. הפחד הוא החבר הכי טוב של הספק, ויחד הם יכולים לנטרל כל מוטיבציה כמעט. אז במקום להתייחס לכתיבה (או לכל פרויקט למעשה) כרעיון גדול ואימתני, אפשר לפרק אותה למשימות קטנות. למשל – במקום לחרוט על דגל המשימות את המשימה הענקית "להתחיל לכתוב און ליין", אפשר לפרק את זה לפוסט בבלוג העסקי אחת לשבועיים, כתיבה בפייסבוק אחת ליום, להוציא ניוזלטר אחת לחודש, וכד'. כמובן מומלץ גם לשים את המשימות האלה ביומן, ולנהל את הזמן כך שבאמת נגיע אליהן.
- להתחייב בפומבי. הרעיון הוא להשתמש באנשים אחרים על מנת לעשות דברים. כשאנחנו מתחייבים מול מישהו אחר (חברה, יועץ או קוראי הבלוג), לא נעים לנו להתרשל בעשייה ולכן אנחנו מחויבים יותר למשימות שלנו. אין לכם מול מי להתחייב פרט לעצמיכם? חפשו קולגה או חברה וצרו הסכם מחויבות הדדי – אחת לזמן מה דווחו זו לזו על ההתקדמות, בדקו מה קורה ושימו דד ליין אחת לשניה. זה עובד!
- להפסיק באמצע. נשמע מוזר? ארנסט המינגווי השתמש בטכניקה הזו: מפסיקים משפט, פרק, או אפילו פסקה באמצע. השיטה הזו נשענת על אפקט זייגרניק, על פיו יש לנו נטייה לזכור משימות לא מושלמות טוב יותר מאשר אלו שסיימנו. נטייה זו אמורה לגרום לנו למוטיבציה גבוהה יותר לחזור אל המשימה ולהשלים אותה.
- לא לשבור את הרצף. רוצים ללמוד מה עובד לסיינפלד או לסטיבן קינג? שניהם (ועוד רבים אחרים) מאמינים בכתיבה יומיומית, קבועה. הם מתיישבים יום יום, בדרך כלל באותן השעות ובאותו המקום, ומכריחים את עצמם לכתוב. סטיבן קינג לא קם עד שלא השלים כמות מילים מינימלית. סיינפלד משתמש בטבלאות סימון – אחת הטכניקות היא פשוט לקחת טבלת ימים ולסמן X על הימים בהם התיישבנו לכתוב. לאחר כמות מסוימת של X כבר לא נעים לנו לשבור את הרצף, ואנחנו ממשיכים. אני חושבת שהרעיון פה קשור גם לבניית הרגלים. יותר X בטבלה מייצרים הרגל של כתיבה יומיומית, וברגע שיש לנו את ההרגל, עלינו על הגל! עוד קצת על איך להכניס את הכתיבה ליום יום, כאן.
- לחשוב למי אנחנו עוזרים. אני אוהבת את העצה הזו! היא מתחברת למנטרות שלי על כתיבה. הטכניקה היא פשוט לדמיין את האדם שלו הכתיבה שלנו יכולה לסייע. במקום להתמקד בעצמינו ולשאול "איך אני ממשיכה?", מומלץ לשאול "איך אני אעזור ל…". כשאנחנו מתמקדים במישהו אחר, אנחנו לא רק מרגישים יותר מחויבים, אלא כותבים בצורה מדויקת יותר עבור הקוראים שלנו. כל הרעיון של שיווק באמצעות תוכן נשען על מתן ערך לקוראים שלנו, זוכרים?
- להתמקד במה שכבר עשינו ולא במה שנשאר לנו לעשות. במקום להיבהל מעודף המשימות שלנו, אפשר לעשות רשימה של מה שכבר השגנו. זה יכול להיות ברמת פוסט בודד (בסגנון "כתבתי כבר 5 סעיפים מתוך ה 10"), או ברמת הפרוייקט. זה נותן לנו תחושה מיידית של עשייה, טפיחה על השכם וכמובן תחושת מסוגלות. לפעמים אני רושמת לעצמי פתקים קטנטנים של הישגים (קטנים כגדולים) ושמה במחברות או בארנק כתזכורת לזמנים קשים. זה עובד כמו תרופת פלא!
- ממש בדומה, להתמקד או לדמיין את עצמינו בסיטואציה שעושה לנו ממש טוב. שמתי לב למשל שכשאני מרצה (ממש בדומה לשירה שלי), אני לא חושבת על שום דבר אחר. היכולת להיות בנוכחות מלאה ברגע, היא מבחינתי ההוכחה הניצחת שאני במקום הנכון לי. כשאני נתקפת משבר אמצע הדרך, אני מנסה להתמקד בסימנים שגורמים לי להבין שאני כן בדרך הנכונה. כתיבת ההרצאה נתקעת לי? אני מזכירה לעצמי מה קורה לי כשאני מרצה, וזה נותן לי זריקת מוטיבציה.
- לדבר על זה. לפעמים מילה טובה מקולגה, חבר טוב, מטפלת או יועץ יכולים לחולל פלאים. כולנו זקוקים להכרה כך או כך, וכמו שאמרה יהודית רביץ, רק מילה טובה או שתיים יכולות לתת לנו בוסט של מוטיבציה.
- להתנתק קצת מהרשתות החברתיות. בקורס האחרון שהעברתי, התקיים דיון מעניין מאוד על היכולת של הרשתות החברתיות להוריד לנו את המוטיבציה. כשאנחנו רואים את ההיא שגרפה מאות לייקים, אנחנו לא יכולים שלא לשאול את עצמינו מדוע זה עובד עבורה ועבורינו לא ממש. כשאנחנו טובעים בים המידע, קל לנו להרגיש כמו אחד או אחת מ… והתחושה הזו מזינה את הספקות שלנו היטב. לפעמים החלטה על ניתוק של כמה שעות או ימים מנפלאות הפייסבוק יכולה לתת לנו אפשרות להתמקד בעשייה שלנו, מבלי להשוות אותה כל הזמן לאחרים.
- לקחת הפסקה. לפעמים, בואו נודה בזה, אנחנו פשוט זקוקים למנוחה. אפילו 10 דקות של מדיטציה יכולות לחולל פלאים לכל טקסט, וחופשה אמיתית יכולה לתת בוסט למוטיבציה הכללית. לפעמים החלטה קטנה כמו לרדת לקפה המקומי ולקנות קפה טוב יכולה להושיב אותנו לשעתיים נוספות של כתיבה.
חלק מהרעיונות לקוחים מהספר הנפלא – When: The Scientific Secrets of Perfect Timing by Daniel H. Pink . מומלץ בחום!
חלקם לקוחים מהניסיון האישי שלי. לשמחתי, חלקם חופפים.
עם השנים גיליתי שלפעמים מתוך זמני המשבר צומחים דווקא דברים יפים – שיתופי פעולה, כיוונים חדשים, רעיונות מקוריים. לפעמים כדי לחשוב קצת אחרת, נדרש איזה זעזוע קטן. אולי אם נלמד להתייחס למשברים כך, פחות ניבהל. נשתמש בטכניקה זו או אחרת ופשוט ניתן להם לעבור.
ומה עובד עבורכם? איך אתם מתייחסים למשברי כתיבה או בכלל לזמנים קשים בעיסוק שלכם?
2 תגובות
טקסט מעולה במיוחד! נגע בהרבה מחשבות פוחדים שלי ובאנושיות של כולנו.
תודה יקירתי. כולנו באותה סירה 🙂