הקשר בין המדיה החברתית וחרדה
תקופות מתוחות מביאות עמן בלבול וחרדה. בתקופת הקורונה, בה המתח לווה באי ודאות וחוסר שליטה, רבים מאיתנו גם נאלצו או בחרו להסתגר ולהתבודד. היום אנחנו כבר יודעים שהתקופה הזו גרמה אצל אנשים רבים לפחדים, התנהגות קיצונית וחוסר אמון. בתקופה זו גם נרשמה עליה משמעותית בדיווחים על חרדה.
בזמן הזה, בעיקר כשבילינו יותר בבית, צריכת המדיה החברתית עלתה משמעותית. למדיה החברתית יש השפעה על ההתנהגות, התחושות והרגשות שלנו, היא מגבירה פחדים (כמו הפחד לפספס דברים, ה FOMO הנודע), היא פוגעת בהערכה העצמית, היא מגבירה את הבדידות, פוגעת בשייכות ומייצרת לנו תחושה תמידית שאנחנו לא מספיק טובים.
מחקר שנעשה בפיטסבורג מצא כי צעירים מועדים יותר לדיכאון וחרדה ככל שהם משתמשים ביותר פלטפורמות של מדיה חברתית. את הפוסט הזה אני מקדישה לחרדה והקשר בינה ובין צריכת מדיה חברתית. בואו נתחיל.
מהי חרדה?
חרדה היא דאגה, פחד או מתח ממצב מסוים, שכולל, בדרך כלל, איום לא ממשי. דאגה זו היא לא פרופורציונלית לאיום האמיתי, והיא כוללת סממנים פיזיים, פסיכולוגים והתנהגותיים (תוכלו למצוא אותם כאן).
ברנה בראון, בספרה "אטלס הלב" מגדירה חרדה כרגש שמאופיין ע"י מתח ודאגה, וכולל מאפיינים פיזיולוגיים כמו עליה בלחץ הדם. יש אנשים שחווים חרדה כתגובה למשהו חיצוני שקורה, ויש כאלה שחרדים באופן טבעי יותר מאחרים, גם ללא גירוי חיצוני ספציפי. חרדה, לפי בראון, קשורה לחוסר התמודדות עם אי ודאות, ולרוב אנחנו מתמודדים עם חרדה באחת משתי הדרכים – דאגה או הימנעות.
קרלה מקלארן, מומחית לרגשות, נוקטת בגישה שונה להבנת רגשות. היא מציעה להתבונן בהם כשליחים שמעבירים לנו מידע פנימי חשוב ומסייעים לנו להבין את עצמנו. התפקיד של החרדה, לפיה, הוא לעזור לנו להסתכל קדימה, לתכנן ולעמוד בדדליינים שלנו. בספר "Embracing Anxiety" מקלארן מציגה את החרדה כרגש ממשפחת הפחד. במשפחה זו כל הרגשות קשורים לעשיית פעולה. ההבדל בין פחד לחרדה קשור לזמן: פחד עוזר לנו להתמקד ברגע הנוכחי ולהגיב. לעומתו, חרדה מתמקדת בעתיד ובמה שיכול לקרות בו, ויכולה לסייע לנו לפעול לקראתו.
בספר "רעש", מזכיר לנו יעקב בורק כי חרדות הן מקור רעש פנימי גדול, והחרדה ממוות אולי יותר מכולן. אולי זו הסיבה שבתקופת הקורונה נעשינו חרדים יותר? בתקופות של חרדה, נעדיף את הרעש שיסיח את דעתנו מהרעש הגדול המטריד ביותר (למשל החרדה ממוות) – ואז אנחנו פונים פעמים רבות לאלכוהול, סקס, סמים ולאחרונה – למדיה החברתית, מסיחת הדעת המושלמת.
חרדה חברתית
חרדה חברתית היא פחד או דאגה סביב מצבים שדורשים אינטראקציה פנים אל פנים. כ 12% מהאנשים סבלו או סובלים מחרדה חברתית לפחות פעם בחייהם. כשהחרדה ממשיכה לאורך שישה חודשים ויותר, ניתן להגדיר את המצב כהפרעה, והיא כוללת פחד משיפוט ע"י החברה, פחד ליצור קשרים ופחד או הימנעות מסיטואציות חברתיות.
כשאנחנו מפחדים שאחרים שופטים אותנו, כל פוסט או תגובה במדיה חברתית מועדים לפורענות. חוקרים טוענים כי חשיפה למדיה החברתית יכולה לעורר חרדה חברתית אפילו אצל מי שאינו סובל מכך בדרך כלל, כי אנחנו מהר מאוד מרגישים שאנחנו לא מספיק טובים ומוצלחים כמו האחרים בפיד שלנו. מחקר מצא כי לשימוש במדיה החברתית, ובעיקר שימוש פסיבי, יש קשר ישיר לחרדה חברתית.
אנשים שסובלים מחרדה חברתית יכולים למצוא נחמה מסוימת במדיה החברתית. כאן קל להם לפעמים ליצור קשרים ולתקשר, כשהם מוגנים מאחורי המסך. המדיה החברתית יכולה לשמש עבורם כתרגול לאינטראקציות חברתיות. מנגד, הקשרים במדיה החברתית חלשים יותר והעולם הורוד והקליל, כפי שהוא משתקף מבעד לרשת, יכול לגרום להם להרגיש שווים פחות ומתוחים יותר ולכן דווקא להגביר את החרדה. אפשר לקרוא על היתרונות והחסרונות של המדיה החברתית עבור אנשים עם חרדה חברתית, כאן.
חרדה ומסכים
פעילות ברשת קשורה לעליה בחרדה החברתית של בני נוער וצעירים. הפעילות בה מחליפה סיטואציות פיזיות ומעבירה את הקשרים והתקשורת לעולם האונליין. פעמים רבות, הילדים והנוער של היום מעדיפים לשלוח הודעת וואטסאפ ולא לדבר עם או לפגוש חברים, מרגישים יותר בנוח מול אנשים שלעולם לא פגשו ומסתפקים בלפגוש את החברים במשחק אונליין במקום במגרש הכדורגל השכונתי.
מחקר קנדי מצא שככל שמתבגרים מבלים יותר זמן מול מסכים בכלל, ומדיה חברתית בפרט, כך רמת החרדה שלהם עולה.
חשבונות המדיה החברתית של צעירים משמשים ככלי לבניית הערכה עצמית. אם אוהבים אותך שם, אתה מרגיש נפלא. אבל אז אתה יוצא לעולם האמיתי ונתקל במציאות שונה. אם אתה לא ממש פופולרי ברשת, זה משפיע על ההערכה העצמית שלך גם בעולם האמיתי. תוסיפו לזה בריונות רשת, השפעה על דימוי גוף ועוד מהשפעות המדיה החברתית, והנה מתכון לחרדה גוברת, בעיקר אצל בני הנוער. תוכלו לקרוא עוד על מדיה חברתית וחרדה אצל בני נוער, כאן.
FOMO - הפחד לפספס ופחד להיות לבד
כל כך הרבה דברים קורים במדיה החברתית. כולם נהנים, מבלים, מטיילים ומצליחים – וכל זאת תוך העלאת פוסטים מחמיאים וקלילים. איך אפשר שלא לחוש שהחיים שלנו הם לא מה שהם אמורים להיות? איך אפשר שלא להרגיש חרדה לעומת כל הדברים שקורים לאנשים אחרים ולא לנו? המדיה החברתית מתחזקת היטב את החרדה שהבחירות שלנו לא נכונות (בני הזוג של כולם שולחים להם פרחים, מאחלים איחולים לבביים ומחייכים בתמונות), שאנחנו נמצאים במקום הלא נכון (כולם מבלים כל היום ורק אני תקועה בעבודה), ושבאופן כללי החיים מפוספסים.
ואם זה לא מספיק, המדיה החברתית יצרה לנו חרדה נוספת – להיות לבד. בעבר, כפי שמזכיר מיכה גודמן בספרו "מהפכת הקשב", היום שלנו היה מלא ברגעים בהם אנחנו לבד עם הרגשות והמחשבות שלנו. אבל אז הופיע הטלפון החכם ושאב את הדקות האלו. הרגעים שבין הרגעים נעלמו מחיינו. הפסקנו להקשיב לעצמנו והיום אנחנו חרדים להיות לבד. מי יודע מה עלול לקרות כשנתחבר לעצמנו?
ויש גם פחד וחרדה להתנתק מהמדיה החברתית
לפני כמעט שנה, כשערב אחד פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם קרסו לכמה שעות, העולם נחלק לשניים. אנשים שנשמו לרווחה וקיבלו כמה שעות נקיות במתנה, וכאלה שנלחצו. אם אתם בצד שנלחץ, יש סיכוי שגם אתם סובלים מחרדה שקשורה למדיה החברתית.
העדכונים הבלתי פוסקים במדיה חברתית גורמים לאנשים לחשוש מלפספס חדשות, עדכונים, תגובות ולייקים. כשהם לא מחוברים זמן כלשהו למדיה החברתית, הם נעשים חרדים ומתוחים. זו אחת מהסיבות שאנשים בודקים את הטלפון שלהם בממוצע מדי 6 דקות. מסתבר שכ 20% מהאנשים חווים חרדה שקשורה למדיה החברתית. הם מתקשים להעביר 3 שעות מבלי לבדוק מה קורה בחשבונות שלהם, ונלחצים כשהם רחוקים מהסמארטפון.
החרדה הזו באה לידי ביטוי כשאנחנו לא באמת קשובים למי שנפגש איתנו, כשאנחנו קופצים לשמע צליל של הודעה או נוטיפיקציה, כשאנחנו מעדיפים לבלות עם הטלפון במקום בפעילויות שפעם אהבנו, כשלפגוש חבר בעולם האמיתי זה היינו הך מבחינתנו כמו לפגוש אותו על גבי המסך, ועוד (הרשימה המלאה כאן). לאט לאט העולם הפיזי מפסיק להיות כל כך מעניין, ומה שאינו מופיע במדיה החברתית כאילו לא התרחש כלל מבחינתנו. אנחנו נלחצים כשאין לנו מטען, לא זזים ללא הטלפון הנייד, בודקים אותו שוב ושוב.
אם אתם מזהים את עצמכם כאן, במידה זו או אחרת, אני מציעה לכם להציץ בפוסט הזה, ובעיקר בהצעות שלי להתנהלות חכמה ובריאה יותר במדיה החברתית.
מדיה חברתית וחרדה
זוכרים את ברנה בראון? היא טוענת שיש לנו שתי טקטיקות להתמודדות עם חרדה – דאגה או הימנעות. אנשים שיש להם נטיה לחרדה פונים לעיתים למדיה החברתית כדי לנסות ולטשטש את התחושה (ממש כמו שמשתמשים באלכוהול כדי להקהות תחושות קשות אחרות). מסתבר שאותו השימוש דווקא מגביר את החרדה. אחת הסיבות היא ההשוואה לאחרים שקורית באופן כמעט אוטומטי כשאנחנו מבלים במדיה החברתית (תוכלו לקרוא עוד על זה כאן).
ההשוואה לאחרים (שהם תמיד במדיה החברתית טובים ומוצלחים כל כך), התחושה שאנחנו לא משיגים מספיק (כי לכולם יש המון הישגים ברשת), ההערכה העצמית שנפגעת – כל אלה מגבירים את החרדה. בנוסף, כשאנחנו מבלים במדיה החברתית, אנחנו מבלים פחות עם האנשים שבאמת דואגים לנו, ובכלל פחות ממוקדים בצרכים שלנו ובמה יכול לעזור לנו. תוכלו לקרוא עוד על השפעת המדיה החברתית על אנשים עם חרדה, כאן.
התופעה המכונה "אני כספקטקל" – לפיה כולנו מככבים במדיה החברתית באיזה מופע מהונדס היטב, תורמת גם היא לחרדה. אנחנו מעצבים לעצמנו תדמית זוהרת ומתחזקים אותה היטב בכל פינה ברשת. המדיה החברתית והתכנים שאנשים בוחרים להעלות בה, יוצרים מיקוד לא בריא בגוף, במראה ובתכנים חיוביים ושטחיים. היא גם גורמת לנו להעדיף את התקשורת בה, ולכן לאט לאט אנחנו מפתחים חרדה מהעולם האמיתי בו אולי אנחנו לא כאלה מהממים ומוצלחים. עוד על כך, כאן.
ואי אפשר שלא להתייחס לדופמין, הידוע גם בכינויו הורמון העונג, שמופרש במוח בתגובה לגירויים חיצוניים. חוקרים מצאו כי לדופמין יש תפקיד חשוב בהתמודדות עם חרדה. המדיה החברתית הרגילה אותנו להנות בקלות יחסית מגירויים חיצוניים (אותם לייקים, חשיפות ותגובות) ולהפריש דופמין. אבל קשה לתחזק את הדופמין הזה לאורך זמן, ויום לאחר שהוא חגג, הוא צונח (זו אחת הסיבות ששוב ושוב אנשים מעלים תכנים לרשת. וזו גם אחת הסיבות להתמכרות שלנו למדיה החברתית). מסתבר שירידה חדה ברמת הדופמין (אתמול היו לי 200 לייקים והיום אף אחד כבר לא קורא לי מהממתתתתת) גורמת לעליה בחרדה.
אם תקופות מורכבות של פחד, מגיפות, אי ודאות וחוסר שליטה מעלות את החרדה, אולי דווקא אז היינו צריכים להיזהר עם הגלישה ברשת? כנראה שבזמנים כאלה יהיה נכון עבורינו להתחבר לעצמנו, להתקרקע, להקיף את עצמנו באנשים אהובים ותומכים, לצאת לטבע. במקום זה, עודדו אותנו להתרחק זה מזה, להישאר בבית, לחשוש ממגע פיזי ולהישאר דבוקים למסכים ולמדיה החברתית. אני ממשיכה לתהות איך כל ההנחיות האלו קשורות לבריאות.
למדיה החברתית יש השפעות חיוביות על חיינו (יצירת קשרים, התארגנויות, תמיכה ועזרה), אבל ככל שאני נוברת בהשפעותיה השליליות, אני מבינה שאנחנו חייבים למתן את השימוש והשהיה שלנו בה. גם במקרה של חרדה, היא לא עושה לנו טוב.
אז שמרו על עצמכם, טוב?
אשמח לשמוע מה חשבתם, כמו תמיד.
