יצא לי לחשוב לאחרונה מהם הכלים שיכולים לשמש אותי בשיווק. אבל עצם המילה הזו מצליחה לכווץ את בטני באופן שלא משאיר ספק – קיים לגביה חוסר דיוק גדול אצלי, ולכן עלי למצוא לה חלופה. אולי אלו ההקשרים במוח, שעדיין תקועים להם בשנות השמונים, לפיהם שיווק הינה מילה כמעט גסה, מלוכלכת, לא כנה. אולי אלו הפחדים שלי שמגיחים בכל פעם שאני חושבת על חוסר הצניעות הכרוך בשיווק עצמי, ואולי אלו הכעסים בכל פעם שאני נתקלת בפרסומת רדודה, או כזו שמנסה לדרוך לי על יבלות רגשיות.
אבל על כלים אני בהחלט יכולה לחשוב, ואחד הכלים המשמשים אותי, בעיקר בשנים האחרונות הוא כתיבה. כלומר – המילים.
אני מאמינה בכוחן של מילים בכל כך הרבה מובנים. יהיה זה ספר שמופיע בזמן הנכון ומצליח לשנות לך תפיסות. יהיה זה שיר שפותח פצע ישן בגלל משפט ואתה מוצא את עצמך דומע, כך לפתע, באמצע היום. והמילים הנאמרות בקול בשיחה של ארבע עיניים? כוחן לחלחל מבעד לשכבות העיקשות ביותר ולעשות שם שמות, לטוב ולרע.
למעשה, אני מאמינה בכוחן של מילים עד כדי כך שכשאני מדברת, נראה כי המחשבות מסתדרות להן מעצמן תוך כדי, וזה קורה גם בכתיבה. נסו את שיטתה של ג'וליה קמרון (כתיבת דפי בוקר) ותראו אם זה לא עושה לכם נפלאות, סדר וניקיון במחשבה. כמה פעמים מצאתי את עצמי נוזפת בעצמי, על עודף מילים שנאמרו רק כדי למלא חללי שתיקה או חוסר נעימות, וכמה הן היו מיותרות.
ועכשיו, אי אפשר שלא לחבר את המילים הללו למוזיקה. כי כשהמילים הנכונות פוגשות את הלחן הנכון, והביצוע המדויק והמרגש, נוצרת שלמות. זה הדיוק עליו אני מדברת. ויש לי הרגשה שעוד אדבר עליו לא מעט בבלוג הזה.
האם מילים יכולות להוות כלי שיווקי? נראה לי שאני בדרך לבדוק את זה.
(ויש עוד כל כך הרבה מחשבות המתרוצצות במוחי ומבקשות לצאת לכדי מילים, להיאסף למשפטים, להירשם, להיחקק…)
וכמו שאמרו כבר לפני – המילים הן כל מה שיש לי כדי לקחת אתכם למסע הזה איתי. באים?
