מהי כלכלה מקומית או: איך כלכלה עוזרת לי להרגיש מקומית? פוסט אורח מאת יעל אברמן טאובין

אני שמחה לארח את אחת הנשים שמשמשות לי השראה שוב ושוב – יעל אברמן טאובין, שהגיעה לספר לנו מה היא עבורה כלכלה מקומית:

כל הרומן הזה שלי עם כלכלה מקומית התחיל מתסכול..

הגעתי לאזור חדש, ליישוב מקסים, והייתי בהתחלה ממש מבסוטה. אבל אחרי כמה שנים, יצר העירוניות שבי התחיל להתעורר. חיפשתי הזדמנויות ליזום ולהכיר עוד אנשים מלבד המיליה המוכר. חיפשתי להרגיש בבית באזור ולא רק ביישוב בן ה-400 א/נשים שלי ולא מצאתי .  

אז התחלתי ליזום יוזמות קהילתיות – אירועים קהילתיים, הזדמנויות מפגש, מרכז חוגים ותרבות, שותפות ציבור איזורית. ו… הבנתי שלא כל כך פשוט לגייס אנשים לאירועים, לצאת מהבית, להוסיף עוד משהו לרשימת המשימות האינסופית שיש לנו בתקופות מסוימות בחיינו. אנשים יכולים להתגייס לתקופה קצרת טווח, אבל לאורך זמן –קשה לפנות זמן ומקום למה שאינו הצרכים היומיומים שלנו – עבודה, משפחה, מעגל חברים, סידורים.

במקביל, מכיוון שאני מגיעה מרקע של פיתוח עסקי ופיתוח כלכלי והדרך בה אני רואה את העולם – הוא זיהוי הזדמנויות ויצירת חיבורים, ראיתי כל הזמן הזדמנויות עסקיות שלא מתממשות.

אני גרה באיזור היפה בארץ (מודה.. לא אובייקטיבית) – איזור ההר שבפאתי ירושלים. האיזור שלנו שופע מלונות ותיירים. באיזור שלנו גיוון מדהים ויחסי שכנות טובה בין – מוסלמים, יהודים ונוצרים ובין קיבוצניקים, מושבניקים, חרדים ודתיים לאומיים.

על גבי 15 ק"מ רבוע  – יש אצלנו 6 מלונות (כרמים, יערים, נווה אילן, שורש – ירוק בהר, יד השמונה, צובה). לא רע. 

המון מבקרים ותיירים מגיעים לאיזור, מתלהבים , מטיילים ו.. הולכים לקנות ולאכול בירושלים. מנהלת אחת המלונות אמרה לי שהמבקרים אצלה מעדיפים להישאר באזור, לצרוך, לקנות ולאכול אבל אין להם מושג מה יש בו… והם מוצאים עצמם עולים לירושלים – עם הפקקים, הלחץ  והמרחק.

הם מפספסים את הייחוד והיופי של האיזור.

ואנחנו מפספסים פרנסה. הרבה פרנסה.

ובאותו עניין – אני , כתושבת חדשה יחסית, לא ידעתי ממי אני יכולה לצרוך שירותים מקומיים – חשמלאי, קוסמטיקאית, מספרה. לקח לי זמן להבין איפה הירקן המומלץ ואיזו מכולת מחזיקה מוצרים שאני צריכה.  יום אחד, כשמצאתי את עצמי נוסעת למספרה בתל אביב הבנתי שמשהו פה לא בסדר. שגם אני, כמו המבקרים באיזור, מפספסת את המקום בו אני חיה. וגיליתי עוד משהו – שאני לא מצליחה למצוא מידע על כל העסקים הקטנים המקומיים באיזור. שקל לי יותר לקבל מידע על חשמלאי מירושלים מאשר על חשמלאי שגר 3 דקות ממני.

לאט לאט התבהר לי – העניין הוא לא ליצור עוד אירועים קהילתיים כאלו או אחרים ולנסות להוציא מהבית אלא לפצח כיצד הפעילות הקהילתית משתלבת עם הפעילות הכלכלית – בין אם היא מייצרת פרנסה לאנשים ובין אם עונה לאנשים על צורך יומיומי ומייצרת מפגשים תדירים ונעימים.  

הסיפור האמיתי הוא לחזק את העסקים הקיימים ולראות כיצד הם מהווים תשתית קהילתית. לראות איך הקשר של העסקים הקטנים אחד עם השני ועם התושבים יכול ליצור פתח להרבה הזדמנויות למפגש, להרגיש בבית וגם לחזק את האזור שלנו. והמבקרים באזור? הם יכולים להנות מאיזור ייחודי, מעסקים קטנים ולתרום לכלכלה המקומית שלנו.

עידוד כלכלה מקומית יוצר win win – קהילתי ועסקי. כאשר יש עסקים מקומיים שפועלים יחד וכשיש תושבים שמעדיפים קנייה מקומית, נוצרת קהילה. אנשים שלא צריך להתאמץ כדי להוציא מהבית, אלא אנשים שקונים במכולת, במשתלה, במאפיה וכך על הדרך מכירים, מתחברים, נהיים שייכים יותר למקום בו הם חיים. דבר חשוב עוד יותר – כשהכסף נכנס לאיזור – כשקונים מעסק מסוים, אותו כסף ממשיך להתגלגל, אחד קונה מהשנייה והאיזור צומח.

זוהי המשמעות של צמיחה אמיתית– כשהכסף מגיע לאיזור ולא לרשת בינלאומית שפתחה את סניפיה גם אצלנו.

ומשפט על האכסנייה – הרעיון של כלכלה מקומית הוא כל כך נכון וחזק ומאפשר פתח להרבה רעיונות יצירתיים כמו הבלוג "רובע צפון מזרח", הבלוג הזה והכשרת בלוגריות מקומיות.

יזמים/ות, בלוגרים, א/נשי עסקים בכל איזור יכולים להבין מה הייחוד האזורי שיצור אצלם את השינוי.

אצלנו הבנו שמה שיצור את השינוי המבורך באזור – הקמת רשת חזקה של עסקים שפועלים יחד, פותחים הזדמנויות חדשות ומחברים לתיירות המקומית יחד עם מתחם שיחבר בין בעלי העסקים והתיירות. 

כל איזור וכל יזמ/ת יכולים לקדם את הנושא בדרכים שלו וכל המרבה – הרי זה משובח..

תודה רבה יעל. כרגיל, חומר למחשבה.