איך מכניסים את הכתיבה לתוך היומיום שלנו?

אני שקועה עמוק בתוך ספר על הרגלים. איך הם נוצרים, איך אפשר לייצר חדשים וכמה כוח יש להם. מסתבר שכמה שנרצה לחשוב שאנחנו ספונטניים, אוהבים שינויים, ופתוחים לדברים חדשים – אנחנו בסך הכל יצורים של הרגלים. והמון הרגלים. כמה שיותר מוכר, יותר עובד.

הבשורות הטובות בכל הסיפור הזה הן שברגע שמבינים איך המנגנון הזה של הרגלים פועל, ניתן לייצר חדשים! כלומר, גם בעניין הזה מדובר באימון.

כמובן שמיד חשבתי על הכתיבה. מדוע קשה לנו לייצר הרגלים של כתיבה, ואיך בכל זאת אפשר?

קודם כל צריך להאמין ששינוי הרגלים קיימים ובניית חדשים, אפשריים.

השלב הראשון ביצירת הרגלים חדשים הוא לייצר איזשהו טריגר שיתחיל את הפעולה. למשל הכנת בגדי הספורט ליד המיטה בערב, כדי שעל הבוקר נשים אותם ונצא לריצה.

השלב השני הוא לייצר סוג של "פרס" על הפעולה. זה יכול להיות מוחשי (נניח שייק בריאות לאחר שיעור ספורט) או נפשי (ההרגשה הטובה לאחר אימון).

ואז מגיע השלב הקריטי – של ההתמדה. פשוט לחזור שוב ושוב על אותה רוטינה של טריגר-פעולה-פרס. פה נדמה לי שמדובר בשלב הכי קשה. אבל אם מבינים שההתמדה הזו תעזור לנו לייצר הרגל, ונחכה שוב ושוב לפרס שבצידו, אולי נצליח לשכנע את עצמינו שזה כדאי? אולי כדאי שנכניס לעצמו מסגרת זמנים ידועה מראש, נניח 3 חודשים? 21 ימים?

אז איך מעבירים את זה לכתיבה?

1. מאמינים שכמו כל דבר, גם כתיבה היא עניין של אימון. ככל שנתמיד ונכניס אותה לחיי היומיום שלנו, היא תיכנס, תשתפר ותהפוך להרגל.
2. מקבלים החלטה שהכתיבה חשובה לנו עד כדי יצירת הרגל.
3. יצירת הרוטינה – למשל שעה קבועה ביום. אולי זו הסיבה שאנשים מצליחים עם דפי הבוקר (אני מודה שאני מכורה. זה עושה נפלאות לראש, ליצירתיות וגם לעיבוד כל הרגשות, ותאמינו לי שבכל יום יש לי מה לעבד!)?
4. מציאת פרס על הפעולה. למשל ההרגשה הטובה כשפרסמנו פוסט, או אפילו קוביית שוקולד, שיר אהוב או מתנה קטנה אחרת לעצמינו בתום כתיבה של 500 מילים.
5. ההתמדה. או. כאן הגענו ללב העניין המורכב. איך מייצרים מחויבות והתמדה לכתיבה? אני גיליתי כמה דברים שעזרו לי במהלך השנים להתמיד בכתיבה שוטפת בכל הבלוגים שלי:
   • החלטה על יום קבוע בשבוע/חודש שבו אני מפרסמת פוסטים. ותאמינו לי, אני קשוחה מאוד עם עצמי לגבי עמידה בדדליין.
   • טבלת נושאים עתידיים שאני מזינה בכל פעם שעולה לי רעיון, כדי שלא יהיה לי תירוץ של "אין לי על מה לכתוב".
   • מכירים את "לא נעים לי"? באופן כללי, אני ממש לא אוהבת את הלא נעים הזה, אבל בעניין הכתיבה החלטתי לגייס אותו לשורותיי. סיפרתי לקוראים על פוסט עתידי (ואז לא היתה לי ברירה אלא לכתוב אותו), הבטחתי לחברה שאסקר את הספר שלה (ולא היה נעים לי לאכזב) וכד'.
   • לו"ז. כן, טבלה כזו של פעם, שבה אני מסמנת ימים בהם אני מפרסמת פוסטים.
   • סינדולים עצמיים נוספים כמו פגישה שעד אליה אני מתחייבת לכתוב כך וכך, עבודה משותפת עם קולגה על הרצאה, הדפסת חלק מהטקסט שיהיה לי מול העיניים, ויזכיר לי שההמשך מחכה, ועוד רעיונות יצירתיים כאלה ואחרים שמנופפים לי מול העיניים בהבטחות שלי לעצמי.
   • הקצאת זמן בתוך היומן לכתיבה. כי בואו נודה בזה, אם זה לא יהיה ביומן העמוס שלנו, הסיכויים שזה יקרה נמוכים.

את הפרס הגדול באמת תקבלו לאחר שהכתיבה תיכנס לכם לחיים. כי הכתיבה גורמת לכאוס המחשבתי שלנו להיות מסודר יותר, ולראש להיות נקי יותר. היא מעבירה אותנו ממצב של מחשבה למצב של פעולה, והיא גורמת לנו להרגיש כמה עשינו!

זה לא משנה אם אתם כותבים דפי בוקר, יומן אישי, רשימות של מה שעשיתם, או בלוג עסקי – הכתיבה עושה לנו טוב. הנה הצצה לעוד כמה יתרונות שלה.

מה עושה לכם הכתיבה? ואיך התרגלתם לכתוב? ספרו לי.

אז התחלתם לכתוב כבר?

*התמונות המקסימות מכאן.