כשלמדתי לתואר שני, בפקולטה לרפואה, הבנתי עוד יותר כמה חשוב לבחון בשבע עיניים כל מידע רפואי או מחקר שמתפרסם. חשוב להבין מי מימן את המחקר, האם היו שם אינטרסים (תסמכו על חברות התרופות שהן לא מבצעות מחקרים יקרים אם אין כסף בצידם, ולכן הם כבר מסומנים כחשודים), אילו הטיות יכולות להיות לנסיינים, ואפילו באילו שיטות סטטיסטיות השתמשו. מסתבר שבשימוש בשיטה סטטיסטית זו או אחרת, אפשר להגיע לתוצאות שונות לגמרי.
(אם הנושא מעניין אתכם, אני ממליצה לקרוא את הספר המפחיד אך פוקח העיניים, על התנהלות חברות התרופות וה FDA).
מאז עברו די הרבה מים במיסיסיפי, והתחלתי לעסוק יותר ויותר בתחום של תוכן דיגיטלי. והנה גם כאן נתקלתי באותה סוגיה – איך נדע אם התוכן שזה עתה קראנו הוא מהימן או לא? בעידן בו הקורונה מתפשטת, והמידע נפוץ לכל עבר, ולפעמים סותר, כדאי לשבת ולחשוב על מהימנותו.
למה בכלל חשוב לבדוק האם התוכן מהימן?
- אנחנו נמצאים בעידן בו התוכן זמין, ונגיש לכולם, אבל הוא לא תמיד אמין (היי פייק ניוז, חוגגים עכשיו, אה?). על מנת לבחור לאיזה תוכן אנחנו מאמינים בתוך ים התוכן המתפרסם, חשוב שיהיו לנו כלים בסיסיים להערכת איכות ואמינות התוכן.
- בתוך הצפת המידע, בעיקר כשזה קשור למידע רפואי, מאיים, ושופע תיאוריות קונספירציה (תכלס? חלקן כל כך יצירתיות ונהדרות!), אנחנו צריכים לבחור תוכן שיעזור לנו לשמור על שפיות. אם נדע להעריך את מהימנות התוכן, נוכל להוסיף עוד קריטריון לבחירה שלנו. אחרת נוכל בקלות ללכת לאיבוד (ואני מניחה שזה קרה לכם לפחות פעם או פעמיים מתחילת משבר הקורונה).
- דווקא כשהעולם מוצף תוכן כאילו אין מחר, כדאי להתחיל לפתח חשיבה ביקורתית. לא כל מידע הוא אמין, לא כל דעה מתאימה לשלנו, לא כל בר סמכא פועל מטעמים נקיים. מהפכת הפייק ניוז, שצברה הרבה הדים בשנים האחרונות, בעיקר סביב הבחירות בארה"ב, הבהירה לנו שיש לנו נטייה טבעית להאמין. תוסיפו לזה את תופעת בועת הסינון (לפיה אנחנו רואים במדיה החברתית בעיקר את מי שמחזיק בדעות קרובות לשלנו, שדומה לנו), והנה לאט לאט אנחנו יוצרים סביבנו עולם חד מימדי שבו לא צריך באמת לחשוב.
אם בכל זאת חשיבה עצמאית, בחירה מודעת ותוכן מעניין זה הקטע שלכם, מוזמנים להמשיך לקרוא.
איך נבדוק אם התוכן שאנחנו קוראים/רואים הוא מהימן?
- מי הכותב או יוצר התוכן? במחקרים אקדמאיים מומלץ לבדוק מהו התואר של החוקר, אילו מחקרים אחרים הוא ביצע, מי שותפיו, וכד'. כדאי לקחת מהרעיון הזה גם לתוכן ברשת – מי אותו כותב, מה המקצוע שלו, למה הוא כותב או מייצר את התוכן וכד'. בגדול, ככל שאדם ביסס אוטוריטה, כך יש סיכוי שנאמין לו יותר. או במילים אחרות – אם כותב התוכן על התפשטות הקורונה הוא רופא שחוקר מגיפות, יש יותר סיכוי שנאמין לו מאשר בעל בית הקפה הקרוב לביתנו. אבל, כפי שנראה בסעיף הבא – זה לא תמיד מעיד על מהימנות התוכן.
- מטעם מי? כל מי שקצת קרא או למד על מחקרים רפואיים, מגלה מהר מאוד שאת שאלת הגוף המממן כדאי לשאול מיד. לצערינו, בעולם כמעט לא קיימים גופים שישקיעו במחקרים אם לא יצא להם מזה כסף, והרבה. אולי זו הסיבה שעדיין לא חקרו איך ברוקולי, פטריות שיטאקי או מדיטציית מיינדפולנס מסייעים במניעת סרטן. הכסף הגדול לא יבוא ממדיטציות או ברוקולי. כך או כך, נחזור לתוכן ברשת. בשורות הקטנות מופיע לפעמים הגוף שנותן חסות לתוכן (ואז מדובר בתוכן שיווקי/ממומן, וכדאי לבדוק את מהימנותו לעומק), מממן אותו או פשוט מעסיק את הכותב. אם מועצת החלב מעסיקה כותב תוכן שמספר לנו שרק חלב פרה בריא לנו, זה קצת מחשיד.
- האם יש אזכור למוצר או שירות כלשהו בתוכן? הנה עוד נקודה מחשידה – אם התוכן נועד בעצם לפרסם מוצר או שירות כלשהו, הרי שהוא מלכתחילה נוטה לכיוון מסוים. זה לא אומר שאין שם אמת או אמינות, אבל זה כן אומר שאולי עובדות סותרות, מחקרים נגדיים או דעות אחרות הושמטו.
- איפה התוכן מופיע? אם במחקרים רפואיים היינו צריכים לבחון מה טיבו של כתב העת בו מתפרסם המאמר, ברשת החיים בכל זאת קצת יותר קלים. מה כדאי לבדוק לגבי הפלטפורמה בה התוכן מתפרסם?
- של מי האתר? האם האתר שייך לחברה, לעמותה ללא מטרות רווח, למישהו פרטי? חשוב להבין גם מה מודל ההכנסות של האתר – מי מממן אותו, האם יש פרסומות (זה לאו דווקא רע. פעמים רבות פרסומות מעידות על כך שאין גוף חיצוני שנותן חסות או מממן את פעילות האתר), האם הוא חלק ממערכת אתרים גדולה יותר של עיתון/גוף פרטי/מסחרי?
- האם הכותב הוא בעל האתר? אם הכותב הוא בעל האתר, וחשוב לו לשמור על קהל הקוראים, רוב הסיכויים שהתוכן שהוא יבחר לשים שם יהיה אמין. אני רואה אתכם מרימים גבה לנוכח העליה במספר המשפיענים ברשת, ולכן חשוב באמת להזכירם פה: המשפיענים הטובים והרציניים, אלו שעמלו רבות על התוכן כדי לבנות קהל עוקבים יציב, לא יסכימו לשים כל תוכן באתר שלהם (או בחשבון הרשת החברתית), כי הסיכון לאבד קהל גדול יותר. הרציניים שבהם יבחנו כל פיסת תוכן, גם אם הציעו להם הרבה כסף תמורתה, ויבדקו האם היא מתיישרת עם האמת שלהם ושל הקהל שלהם. עוד על העולם של המשפיענים, כאן.
- אילו תכנים נוספים מופיעים שם? מה איכותם? אם שאר החומרים איכותיים, מבוססים על מקורות, כתובים כראוי, מעניינים, ובעיקר בהלימה עם הנושא של התוכן, זה כבר מקרב אותנו למהימנות פיסת התוכן הספציפית אותה אנו בודקים.
- האם מבוצעת בדיקה של התוכן באתר? אולי מדובר בכיכר בלוגים, וכל אחד יכול לעלות מה שבא לו? האם מישהו בודק את התכנים? פעמים רבות בקהילות, פורטלים או אתרי תוכן – יש נטייה לאפשר לכל אחד להביע את דעתו. אנחנו בעד דמוקרטיה, אבל זה לא אומר שכל דעה היא מקור מהימן.
- למי שייכים החומרים באתר? האם יש הקפדה על זכויות יוצרים וכד'? לאתרים יותר רציניים יש נטיה להקפיד על מתן קרדיטים, על רכישת תמונות כראוי, וכד'. זה לא רק שהם לא רוצים להסתבך, זו פשוט נטיה של מי ששומר על הגינות, ולכן יש יותר סיכוי שגם התוכן כזה.
- מתי פורסם התוכן? בעולם שמשתנה תדיר, כדאי מאוד לבדוק מתי התוכן פורסם. אם אנחנו קוראים על התפשטות מגיפה עכשיו, ואז מגלים שבכלל מדובר על האבולה ולא על הקורונה, אולי כדאי לחשוד קצת שהנתונים לא מתאימים. לצערינו, יש תכנים רבים שהם זמניים, ולכן במרחק הזמן הופכים לא רלוונטיים.
- מקורות אחרים – לינקים. זה השלב להעמיק ולבחון על אילו מקורות נשען התוכן. האם על מחקרים אחרים, כתבי עת, מומחים בתחום, וכד'. כמות של מקורות מהימנים מעידה בהחלט על עבודת בית רצינית ולא שליפה של תוכן מהשרוול. כמו שכתבתי מזמן, מחקר עושה חלק גדול מהעבודה ומבסס את הכותב כאוטוריטה.
- התוכן עצמו – כאן כדאי לבחון את איכות התוכן עצמו
- מה בעצם התוכן בא לומר? האם מחדש משהו? האם יש מסר ברור? לתוכן טוב יש בדרך כלל מסר ברור, מעצים, מלמד ובעל ערך.
- מהם מקורות המידע? האם הם אמינים? מאיפה הם לקוחים?
- איך הוא כתוב? שגיאות, ניסוחים, וכד'. לפעמים שגיאה אחת קטנה בעברית או סטטיסטיקה לא נכונה, יכולים להפיל תוכן שלם.
- האם הוא מסודר, מאורגן כמו שצריך? כשכותב מסדר את התוכן היטב, הוא בעיקר משדר לקוראים שחשוב לו שהם יבינו.
- חשוב להבין שלא בהכרח מי שמפרסם את המידע הוא בעל הידע – לפעמים אנשים עם המון ידע לא יודעים להעביר אותו בצורה נגישה וברורה ולכן הם נעזרים בכותבי תוכן (וזה בסדר), ולפעמים כותבי התוכן פשוט נשענים על המון מידע שהם ליקטו ("אוצרות תוכן" – וגם זה בסדר, כל עוד יש לינקים ומקורות).
מה אפשר לעשות במידה ונתקלנו בתוכן שאנחנו לא בטוחים לגבי אמינותו?
- להיעזר באנשי מקצוע כדי להשלים פערים. יש בסביבתכם מישהו שהתמחה בשיטות מחקר או סטטיסטיקה? אם אתם לא בטוחים לגבי הנתונים, אולי תשלחו לו? יש לידכם רופאה שהתמחתה באפידימיולוגיה? אולי שווה לתת לה לבחון את התוכן לפני שאתם נכנסים לממ"ד.
- להשוות עם עוד מקורות שמצאנו מהימנים – אם יש סתירה בין תכנים שמצאתם מהימנים, אז כדאי להפעיל את המחשבה הביקורתית שלכם. אבל עד אז, כדאי פשוט להצליב מידע.
- להיעזר בהגיון הבריא שלנו – ללמוד לסמוך על עצמנו, להיזכר בדברים שקראנו, בתחושות הבטן שלנו. לפעמים הן מדויקות להפליא, וקצת שכחנו להקשיב להן.
ועוד נקודה חשובה לא פחות. אנחנו מוצפים במידע, עד כדי שאפילו אנשים שפויים יכולים ללכת לאיבוד ולהשתגע, וכמובן להיכנס לפניקה (וסטרס, מובן לכולם, הוא הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות עבור מערכת החיסון שלכם). דווקא עכשיו, אנחנו חייבים לבחור היטב כמה ואיזה מידע אנחנו צורכים, מעבירים הלאה. חשוב לא רק לבחור למי להאמין, אלא גם לחשוב על המינון. וכן, זה בסדר מדי פעם להישאר לא מעודכנים, לסגור את הטלוויזיה או לא לפתוח כל מאמר שקיבלתם בוואטסאפ.
נעזרתי בשני מאמרים נגישים בכתיבת התוכן – כאן וכאן, וכמו כן, בחומרים מלימודי התואר השני שלי – בעיקר בשיטות מחקר ואפידימיולוגיה.
